<h1>חדושי הראב"ד — ב"ק</h1>
<h2>דף כד:</h2>
[ב"ק ע"ו ע"ב] וכן כל העומד לפדות כפדוי דמי. ואם תאמר והא בעינן העמדה והערכה, וכיון דקא שחיט לה תו לא מצי פריק לה. איכא למימר בבעלי מומין שקדם מומן להקדישן [קאמר], דהנהו לא בעו העמדה והערכה כדאיתה בתמורה [ל"ב ע"ב]. עוד נראה לי דלא צריכינן לכל הנך מילי, ור' אלעזר נמי דמקשה לר' יוחנן וכי שחיטה מתרת לא סבירא [ליה] דר' אושעיא כלל, דהא איתותב בהדיא התם. אלא הכא לדעת רב דימי אמר ר' יוחנן, דמוקים לה בשוחט תמימים בפנים לשום בעלים, אלא שנשפך הדם הוא דמקשה, דכיון דנשפך הדם לאו שחיטה ראויה היא כלל, דלא אתו [לידי] היתר אכילה. אבל קדשים אחרים דאתו לידי התר אכילה שחיטה ראויה היא, דשני דברים המתירין הן. וכן לריש לקיש דאקשי ליה, וכי שחיטה מתרת והלא פדיה מתרת, מפני שכבר נשחט קודם פדיה ועוד אינו ראוי לפדיה, ולא אתיתו לכלל היתר אכילה. ותריץ לה אתרויהו דכיון דהוה לה שעת הכושר שחיטה ראויה היא, ושחיטת תמימים קודם שנשפך הדם ראוי היה לזריקה וכל העומד לזרוק כזרוק דמי. ושחיטת בעל מומין נמי כל זמן שהיא מפרכסת בת העמדה והערכה [היא], אע"פ ששחט בה רוב שנים. כדאמרינן ביבמות [ק"כ ע"ב] שחט בו רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו, חי הוא וסופו למות. והאי דלא אקשי' לר' הושעיא מהאי מתני' דילן לפני זריקה וכו', דהא אמרינן דכיון שכל העומד לזרוק כזרוק דמי שחיטה ראויה היא, וכיון דר' שמעון אית ליה האי סברא שחיטת קדשים שחיטה ראויה היא. אין ודאי הכי הוא, אלא דהא איתותב במסכת חולין, והדר ביה ואמר לר' שמעון דאין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום דהויא לה התראת ספק, ולאו משום דהויא שחיטה שאינה ראויה. וכי מעיינת בה שפיר דמהא מתניתא לא (ד)אתיא ליה תיובתא לעיקרא דמילתא, דקדשים בפנים שני לר' שמעון אמאי סופג את הארבעים, והא שחיטת שני שחיטה שאינה ראויה בין שזרק דמו של ראשון בין שלא זרק, דהא כל העומד לזרוק כזרוק דמו ואפילו נשפך דמו של ראשון, הואיל והיתה לה שעת הכושר, מעתה שני מחוסר זמן הוא, ולר' שמעון שני אמאי סופג את הארבעים, אלא על כרחיך מתני' דלא כר' שמעון כדקא' ר' הושעיא, הילכך מיהא מתניתא לא מיתותב לעיקרא (למילתא) [דמילתא]. אלא (ולההיא) [מהא] מתניתא דאיתותב רב המנונא דקאי בשיטתיה דר' אושעיא איתותב איהו, [ו]קאי נמי ר' הושעיא אטעמא דרב המנונא דלענין מלקות לא אתיא מתניתא כר' שמעון משום התראת ספק ומשום מחוסר זמן כדאיתא במסכת חולין, והתם פרישנא ליה שפיר. מיהו אמסקנא דמילתא התם [חולין פ"א ע"א] נמי איכא לאקשויי, דהתם אמר רבא לר' שמעון אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום התראת ספק, ומאי ניהו היא שלמים ובנה חולין ושחט שלמים ואחר כך שחט חולין קודם זריקה, וכיון דשחט ונתקבל הדם הרי שחיטת שלמים שחיטה ראויה היא לאלתר, ואיכא על בנה התראת (מאי) [ודאי]. ואיכא למימר אע"ג דנתקבל [הדם] אינו כזרוק עד שיגיע אצל המזבח שיהא ראוי ליזרק, ואם שחט בנה קודם לכן התראת ספק היא ופטור, והכי קאמר אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים לאלתר עד שיזרק הדם או שיגיע למקום זריקה.
